לסוטרות אלה יש השפעה משמעותית מאוד על התפתחות תרגול היוגה כיוון שהיו הראשונות להיכתב ולא הועברו מפה לאוזן כמו מיידעים אחרים. הן מעוררות השראה, חודרות ובהירות. הן צופנות בתוכן את עיקרי תרגול היוגה. הן כתובות ברוח חופשית של הרמזים והצעות ולא כציווי ולכן משאירות מקום לאינטרפרטציה אישית. כל סוטרה מהווה מעין צופן ולכן יש לקרוא אותן לאט ולמדוט על כל סוטרה בנפרד.
ההערכה היא שהן נכתבו כ 300 שנה לפנה"ס בוודאות אחרי האופנישדות וכנראה גם אחרי הבהגווד גיטה.
הספר מורכב מ 4 פרקים:
1. עקרונות היוגה, 'סמהדי פדה' פרק שעוסק בסמדהי. הפרק מגדיר את היוגה ואת מאפייניה, דן בבעיות שבהם אנו נתקלים בדרך להשגת מצב של יוגה, ובדרכים בהם נוכל לטפל בבעיות אלו.
2. דיסציפלינת היוגה 'סדהנה פדה' פרק זה מתאר את האיכויות הדרושות כדי לשנות את התודעה בצורה יעילה והדרגתית ממצב של תשומת לב, ועוסק בשאלה מדוע איכויות אלה חשובות ומה הנדרש לתרגולן.
3. כוחות העל, 'ויבהוטי פדה' בפרק זה מתוארת היכולת של התודעה להשיג מצב משוחרר מהפרעות באמצעות התרגולים השונים המתוארים בשני הפרקים הקודמים. במצב תודעה כזה אפשר לחקור אובייקטים ורעיונות לעומקם ובאמת יש אינספור אפשרויות לכך.
4. ההארה, 'קאיווליה פדה'. כאן מוצגות האפשרויות העומדות בפני האדם בעל תודעה מעודנת יותר. התודעה היא ביסודו של דבר המשרת ולא האדון. אם מאפשרים לתודעה למלא את תפקיד האדון, לא משנה מה הם ההישגים שאליהן הגיע האדם – בסופו של דבר תיווצרנה בעיות ובהירות תהיה מחוץ להישג ידו של האדם. (דסיקשר).